חישוב מאוחד או חישוב נפרד

ביום 31/01/2017 נתקבלה החלטה בעניין רפי דרי ואח' בסוגיה שבנדון, כאשר המחלוקת נסבה לגבי הכנסות המערערים בשנים 2003-2006.

המערערים, שהנם זוג נשוי, שניהם רואי חשבון בהכשרתם, ניהלו שני עסקים עצמאיים, כאשר הכנסת המערער נבעה ממתן שירותי ראיית חשבון, שירותי ביקורת, יעוץ מס, הכנת דוחות שנתיים , הגשת הצהרות הון וכד', בעוד הכנסתה של המערערת נבעה ממתן שירותי הנהלת חשבונות בלבד. כל אחד מהמערערים הפעיל את עסקו באמצעות חברה, כאשר מניות חברתו של המערער הוחזקה ע"י שני המערערים בחלקים שווים ומניות חברתה של המערערת הוחזקו על ידה בלבד.

המחלוקת היא האם הכנסות המערערת תלויות בהכנסות המערער.

חברתו של המערער העניקה את שירותיה לכ-300 לקוחות, מזה כ-15 לשכות שירות - משרדי הנהלת חשבונות, שביניהם נכללה גם החברה של המערערת וכן עסקים גדולים, שלהם הנהלת חשבונות פנימית.

לקוחות חברות המערערים התקשרו ישירות לאותה חברה ממנה קבלו את השירות, שילמו לה שכר טרחה וקבלו מכל אחת מהן חשבונית מס בגין התשלום.

רב לקוחות חברת המערערת קיבלו שירותי ראיית חשבון מחברתו של המערער.

לכל אחת מהחברות חשבון בנק נפרד וכן הן ניהלו תיקים נפרדים במס הכנסה ובמע"מ.

שתי החברות פועלות ממשרדים שבבעלות חברת המערער, בחדרים נפרדים.

חברת המערערת לא משלמת דמי שכירות בגין השימוש במשרדים, שכוללים ריהוט משרדי ותוכנת הנהלת חשבונות נרכשו ע"י חברת המערער, אך משלמת את ההוצאות המיוחדות לה.

עובדי המערער עובדים בחברתו ולעיתים עזרו באופן פעוט למערערת שעובדת לבדה בחברה שבבעלותה. גם המערערת עזרה לפעמים בנושאים טכניים לחברת המערער.

כל אחד מהמערערים מושך משכורת מחברתו וכן המערערת מקבלת דיבידנדים מחברת המערער, כבעלת מניות.

לפי סעיף 65 לפקודת מס הכנסה הכלל הוא כי הכנסות בני הזוג מחושבות במאוחד, בנסיבות מיוחדות כאמור בסעיף 66 לפקודה, הן יחושבו בנפרד.

אוזכר עניין מלכיאלי, שבו אוזכרו מספר פסקי דין, כאשר חישוב נפרד לא יותר, כאשר קיימת תלות בהכנסות בני הזוג וכן כאשר מתקיימות מספר חזקות עובדתיות. כן אוזכרו פרשיות קלס ומלצר.

מאז חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו קיימת מגמה מרחיבה בפסיקה למתן חישוב נפרד, נוכח הפיכת הזכות לשוויון בין המינים לזכות חוקתית.

אין חולק שלא התקיימו חזקות התלות לגבי הכנסת המערערת, שכן הכנסותיה נובעות מהחברה שבבעלותה בלבד ואין תלות בין הכנסותיה של המערערת למערער, למרות מספר סממנים ולכן היא זכאית לחישוב נפרד.

הכנסות המערערת הנן מחברה בבעלותה המלאה, כשלמערער אין כל חלק בה, ההתקשרות בין הלקוחות שלה ושכר טרחתה עבור השירותים שהיא מעניקה נקבע על ידה ומשולם לחברה שבבעלותה. למערער אין שום נגיעה לחברת המערערת ואינו קובע את שכר טרחתה ואת טיב השירותים המוענקים על ידה. כן אינו קובע מה המשכורת שתמשוך המערערת. לחברת המערערת מערכת נפרדת של ניהול ספרים וחשבונות בנק. רב לקוחותיה גויסו על ידה ולא באמצעות המערער. חלק מלקוחות המערער הגיעו אליו ע"י המערערת. אך גם הפניית לקוחות זה לזה, אינה מוכיחה תלות בהכנסות.

אמנם המערערת משתמשת במשרדי חברת המערער, בריהוט ובציוד, מבלי לשלם דמי שכירות והוצאות אחזקה אחרות, וזאת מכוח היותה בעלת מחצית המניות בחברת המערער ולא בחסדי המערער. גם קבלת דיבידנדים על ידה נעשית מכוח היותה בעלת מחצית המניות בחברת המערער.

הסיוע המועט שמעניקים בני הזוג האחד לרעהו אינו מצביע על תלות בהכנסות.

המערערת לא משכה משכורת מחברת המערער.

לסיכום, הקשרים בין עסקי בני הזוג הם טפלים יחסית, כאשר במרכיבים העיקריים קיימת הפרדה ובעיקר הוכח כי הכנסת המערערת לא הייתה תלויה במערער , או במקור הכנסתו ולא הושפעה על ידו. ולכן הערעור התקבל ובני הזוג זכאים לחישוב נפרד של הכנסותיהם.

תחולתו של פסק הדין הנו לגבי תקופה שקדמה לתיקון 199 לפקודה.

יצוין כי בתיקון 199 לפקודה שתחולתו מתחילת שנת 2014 ואילך, נקבע בסעיף 66 (ד) לפקודה, כי חישוב נפרד יתאפשר לבני זוג שיש להם מקור הכנסה משותף, כאשר התקיימו כל התנאים הבאים:- יגיעה אישית של כ"א מבני הזוג נדרשת לייצור ההכנסה ממקור ההכנסה המשותף.- כ"א מבני הזוג מקבל הכנסה ממקור ההכנסה המשותף ביחס ישיר לתרומתו להפקתה.- אם ההכנסה מופקת מבית המגורים של בני הזוג, בית המגורים משמש דרך קבע את מקור ההכנסה המשותף ומרבית פעילות מקור ההכנסה מתבצעות בו. .