המס החל על פיצויים בגין עוגמת נפש

לאחרונה נדון ערעור מס בעניין בן אנוש (להלן: "המערער"), שבו המחלוקת בין הצדדים הייתה האם הפיצוי שקיבל המערער הוא פיצוי בגין עוגמת נפש והאם פיצוי כאמור פטור ממס.

בפסק דינו של ביה"ד האזורי לעבודה (להלן: "ביה"ד") שניתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, נרשם כי נפסקו למערער 740 אלף ₪, שכללו 200 אלף ₪ בגין החזר תשלום שנוכה ממשכורת ודיבידנד שחולק, 419 אלף ₪ בגין עוגמת נפש ו-81 אלף ש"ח בתוספת מע"מ בגין שכ"ט עו"ד. (למרות שמחיבור הסכומים מתקבל סכום שונה).

לטענת המערער, מאחר שביה"ד קבע כי מדובר בתשלום בגין עוגמת נפש, אין מקום לערער אחר קביעה זו.

כמו כן טען המערער, כי הסכמתו לפשרה בביה"ד, נבעה בין היתר, מהעובדה שלא יידרש לשלם מס נוסף, על המס שנוכה במקור.

פקיד השומה (להלן: "המשיב") טען כי המערער לא הוכיח כי נגרמה לו עוגמת נפש וכי הפיצוי שקיבל אינו משקף פגיעה זו וכי כינוי הפיצוי בהחלטת ביה"ד, נועדה רק מטעמי מס ולכן יש להתעלם ממנו. גם אם היה מדובר בפיצוי כאמור, שלא הוכח ע"י המערער, הוא קשור להכנסת עבודה ויש למסותו כהכנסת עבודה.

ביהמ"ש אזכר את עניין משה שחף, שבו נדונה סוגיה דומה למקרה דנן וציין כי באותו עניין ביהמ"ש עמד על החשיבות שבהקפדת ביהמ"ש על הסדרי פשרה, שמקבלים תוקף של פס"ד לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, על מנת שהצגת תשלום בדרך מסוימת, אינה למראית עין ובמטרה לחסוך בתשלום מס.

יצוין כי בעניין משה שחף נאמר ע"י ביהמ"ש :

"החרגת פיצוי בגין עוגמת נפש מתחולת פקודת מס הכנסה עשויה להיות נכונה במקרים בהם יוכח כי הפיצוי ניתן בגין "נזק אישי", למשל, פיצוי בגין פגיעה בשם הטוב שנפסק בתביעה על הוצאת לשון הרע או פיצוי שניתן לעובד בגין הטרדה מינית במקום העבודה."

לגישת ביהמ"ש במקרה דנן, מדובר בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פס"ד, אשר אינו מחייב את המשיב ו/או את ביהמ"ש. לטעמו, נדרש לבחון את התשלומים עפ"י מהותם וטיבם, ללא קשר לכינוי שנרשם בהסכם הפשרה, במיוחד כאשר הכינוי נועד לשם הפחתת מס.

מחומר הראיות עולה, כי מדובר בפיצוי בגין שנות עבודה רבות ופיטורין תוך שלילת חלק מזכויותיו של המערער. לא הומצאו ראיות כלשהן ולא עדויות לעוגמת נפש, שהיווה את הפיצוי העיקרי, משיקולי מס. יודגש כי פסה"ד של ביה"ד, ניתן ללא הנמקה וללא ניתוח של עובדות וממצאים וללא הסבר ליחס בין סכום הפיצוי בגין עוגמת נפש לתשלום הכולל.

קיימים מצבים בהם פיצוי מסוג זה אינו מהווה הכנסה וזאת כאשר מדובר בתשלום בגין נזק אישי במישור הפרטי, שאין בינו לבין מקור הכנסה אחר שום זיקה.

מיסוי כספי פיצוים נערך בהתאם לעיקרון, שדין הפיצוי כדין הפרצה אותה הוא בא למלא. ראה ע"מ חיים ניסים, יורם סגל ויהושע כץ. כלומר, שיש לסווג לצורכי מס את הפיצוי המתקבל, כמו את ההכנסה, או הרווח שהיו אמורים להתקבל.

המערער לא הוכיח כי הפיצוי ניתן בגין עוגמת נפש, אלא נראה, כי הפיצוי שולם בזיקה מובהקת ליחסי העבודה בינו לבין מעבידתו. אין לקבל את הנימוק כי ביה"ד קבע את אופי הפיצוי. גם גובה הפיצוי ששולם הנו גבוה ביחס לראשי נזק שאינם ממוניים, למעט במקרים חריגים. לפיכך מדובר בתשלום ששולם במסגרת העבודה, או עם סיומה ולכן מדובר בהכנסת עבודה. הפיצוי ששולם הוא מסווה להכנסת עבודה ולכן יש למסותו כהכנסת עבודה.