מס שבח על מכירת דירה שנתקבלה בירושה ע"י תושב חוץ

מוכר דירת מגורים מזכה זכאי לפטור ממס שבח בכפוף לתקרה, גם כאשר מדובר בדירה שנתקבלה בירושה והיא איננה דירת מגורים יחידה של המוכר בהתאם לסעיף 49ב(5) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 ( להלן: "החוק") בהתקיימם של שלושה תנאים:

- המוכר הוא בן זוגו של המוריש, או צאצא של המוריש, או בן זוגו של צאצא של המוריש.

- לפני פטירתו היה המוריש בעלה של דירת מגורים אחת בלבד.

- אילו היה המוריש עדין בחיים ומוכר את דירת המגורים, היה פטור ממס בשל המכירה.

כלומר, הפטור מוענק למוכר, שנכנס בנעלי המוריש, לפי כלל רציפות המס, קרי שבהעברה ללא תמורה, המס יחול על המוכר הסופי, כאילו החזיק בנכס מיום שנרכש ע"י המעביר ללא תמורה.

אין אבחנה בין מוכר תושב ישראל לבין מוכר שהנו תושב חוץ.

בעוד שבהחלטת מיסוי 7701/21 מיום 6/12/2021 , נדונה סוגיה בה נמכר חלק מדירת מגורים ע"י תושב חוץ, שירש את חלקו מאביו שהיה תושב ישראל ובעל דירה יחידה. כלומר אילו המוריש היה בחיים ומוכר את דירתו הוא היה זכאי לפטור ממס שבח במכירתה.

המוכר ביקש את הפטור כאמור לעיל.

אך החלטת המיסוי שלא בהסכם התעלמה מנתוני המוריש ובחנה את הזכאות לפטור לפי סעיף 49א(א) לחוק,

הפטור ממס בסעיף 49א(א) לחוק נועד גם לתושב חוץ בתנאי שתושב החוץ ממציא אישור כי אין לו דירה במדינת תושבותו. יצוין כי מדובר בפטור אישי לבעל הדירה, בעוד שהפטור לפי סעיף 49ב(5) לחוק מוענק ליורש שקיבל את הדירה בירושה, גם אם יש לו דירה נוספת בבעלותו.

עפ"י החלטת המיסוי, תושב חוץ שיש לו דירת מגורים במדינת תושבותו אינו זכאי לפטור במכירת דירת הירושה כאמור.

אין ספק שבהחלטה נפל פגם מהותי, בו הופלה תושב חוץ ביחס לתושב ישראל וכן החלטת המיסוי נעשתה בהתעלם משיטת רציפות המס, שבה היורש נכנס בנעלי המוריש.

לטעמי כדאי לערער על ההחלטה כאמור, ראשית מהטעם של אפליית תושב החוץ ביחס לתושב ישראל בהתאם לאמנה הרלוונטית, כפי שנעשה בעבר בפריסת שבח לתושב חוץ וכן מהטעם של התעלמות מסעיף 49ב(5) הממסה את היורש כנכנס בנעלי המוריש.